משחקי הכוח הגיאופוליטיים: האם טראמפ יוביל לשינוי בסדר העולמי?
- Dikla Sharabi
- 15 בינו׳
- זמן קריאה 4 דקות
אם קראתם את הכתבות שלי עד כה, בטח תרגישו דה ז׳ה וו, שוב מלחמה בגלל האינטרס הכלכלי של המעצמה העולמית, שוב אזרחים שחיים בשלווה נכנסים לחרדה מהפגיעה המאיימת עליהם וכל זה, רק בגלל שהם ממוקמים גיאוגרפית באזורים חשובים למסחר הבינלאומי.
בעוד פחות משבוע, צפוי דונלד טראמפ להתחיל קדנציה שניה כנשיא ארה״ב ובינתיים הוא מפזר איומים והצהרות ללא הרף אשר גורמות למדינות שונות, גם בנות בריתה של ארה״ב לחששות. הוא מאיים על קנדה במפולת כלכלית אם לא תצטרף ותהפוך לחלק מארה״ב, את גרינלנד הוא רוצה לקנות או שיבחר במהלך צבאי, שבו הוא מאיים גם על פנמה אם זו לא תוותר על התעלה עבור ארה״ב.
גישתו המיליטאנטית של טראמפ, כמוביל העולם המערבי מפתיעה את העולם, אני רוצה לקחת אתכם למסע בראשו של מנהיג המעצמה הגדולה בעולם, שהבטיח במסע הבחירות שלו to make America Great Again והגיעה העת לקיים את הבטחתו.
כדי להתחיל את הדיון צריך להתבונן במפה באזור הארקטי, ואם נדייק, בחוג הארקטי. זהו אותו מעגל הסובב את הקוטב הצפוני וששטחי היבשה שלו נמצאים בבעלות מדינות שונות. לרוסיה יש שליטה בחלק גדול שלו, לארה״ב יש בעלות קטנה באופן יחסי אליה בזכות אלסקה שבבעלותה ובנוסף לשתיים, גם לקנדה, גרינלנד ועוד מדינות נורדיות יש זכויות בחלקים ממנו. בנוסף למדינות הנמצאות בחוג, גם סין הצהירה שהיא רוצה חלק שכן היא מדינה שכנה וזו זכותה.
מדוע כולם רוצים חלק בחוג הארקטי?
האזור הארקטי רווי במשאבי טבע כמו נפט וגז, אחריהם העולם רודף, מדינות ה-BRICS מול מדינות המערב במרוץ לאגירת משאבי טבע לתועלתם ולטובת ערך המטבע שלהם. סיבה נוספת שלא התייחסו אליה הרוסים במאה ה-18, כאשר האימפריה הרוסית מכרה את אלסקה לארה״ב היא תופעת הפשרת הקרחונים לה אנו עדים בעשרות השנים האחרונות שלא עוצרת. וככל שזו תמשך, ייפתחו עוד נתיבי שייט אשר יהפכו את החוג הארקטי להיות נקודת מפתח במסחר הבינלאומי.
כשאני מפרטת את כל אלו, חשוב לי להעלות עובדה מאוד חשובה, זהו אזור צבאי אסטרטגי קריטי שיכול להיות נתיב מהיר לשיגור טילים בין יבשתיים תוך הימנעות ממערכות הגנה ארוכות טווח.
כפי שציינתי, הפשרת הקרחונים פותחת שני נתיבי מסחר חדשים שמשמשים גם כאלטרנטיבה לתעלת סואץ. הנתיב הצפון מערבי שעובר דרך מערב אירופה, ארה״ב, קנדה סין ויפן והנתיב הצפון מזרחי שעובר דרך רוסיה, מערב אירופה, קוריאה הדרומית, יפן וסין.
נתיבים אלו יכולים לקצר את הדרך בין אסיה לאירופה בעד כ-40% מה שיוביל לזמינות סחורות גבוהה יותר, הורדת מחירי השינוע והוזלת המחירים לצרכן הסופי. לצורך הדוגמא נשווה בין העברת סחורה מאסיה לאירופה דרך מעבר סואץ שלוקח בין 30 ל-40 ימים, בהנחה והמעבר לא סגור מסיבה זו או אחרת ואילו בנתיב הצפון מזרחי, דרך רוסיה זה יכול להתקצר לעד 20 ימים.
אך כשטווחי המסחר מתקצרים, האינטרס הצבאי גובר וכשמוסיפים לזה משאבי טבע בכמויות גדולות, יש מי שחומד באזור שעדיין לא הוסדר רשמית וסופית ברמה הגלובלית. לגרינלנד מיקום אסטרטגי בחוג הארקטי, בדיוק באמצע. היא ממוקמת בין שני נתיבי השייט, בין רוסיה לקנדה וקרובה לארה״ב, כל אלו מעניקים לה יתרון חשוב מאוד, של שליטה על המסחר באזור וגם יכולת מעקב אחר התנועות הצבאיות באוקיינוס הצפוני והארקטי שגם ביניהם היא ממוקמת.
היום בגרינלנד נמצא אחד הבסיסים החשובים של ארה״ב להגנה מפני מתקפת טילים, במיוחד במאבק על השליטה באזור האסטרטגי הזה.
שכנתה של גרינלנד היא קנדה, גם היא משמשת כחוצץ בין ארה״ב לחוג הארקטי, לרוסיה וסין. לקנדה חשיבות רבה בהגנה על צפון אמריקה, על נתיבי המסחר ורציפות נתיב המסחר. ארה״ב רוצה להבטיח שליטה באזור ואם נסתכל על חברה מסחרית בעלת מספר בעלים, ברור לכל שבעל אחוז השליטה הגדול ביותר הוא בעל המילה בחברה, כך גם לגבי שטח החוג הארקטי. אם ארה״ב תוכל לשמור על רציפות מאלסקה ועד גרינלנד כולל, היא תגדיל את השליטה הקיימת ותייצר שוויון ואולי אף יתרון אסטרטגי אל מול רוסיה וסין.
היום, רוסיה וסין משקיעות משאבים בבניית תשתיות למסחר באזור, סין שכידוע במרוץ להקדמת דרך המשי החדשה, מנסה לממש את האג׳דנה שלה גם באזור הצפוני. המדינות מקימות בסיסים צבאיים, מעבירות חימוש ונראה נערכות למאבק על השליטה באזור שלא מוציא מחשבון גם שליטה במדינה כמו גרינלנד ואפילו התפרסות בדרך זו אחרת בקנדה. ארה״ב מצידה נוקטת בצעדים מוקדמים במטרה לבנות יתרון אסטרטגי באזור.
דרום ארה״ב
הגיעה העת להדרים לתעלת פנמה המשמשת כאחד מנתיבי המסחר החשובים בעולם. תעלת פנמה מחברת בין האוקיינוס השקט והאטלנטי, בכך חוסכת את הקפת יבשת אמריקה ומקצרת זמנים שחשובים גם בהיבטים צבאיים אסטרטגיים, הרי איפה שסחורה יכולה לעבור גם כוחות צבאיים יכולים לעבור. סין, שמיפתה את נתיבי המסחר העולמיים, בחרה כחלק מפרויקט דרך המשי החדשה (BRI) להשקיע בפרויקטים לשדרוג התעלה, התשתיות, הלוגיסטיקה ואפילו התיירות. סין מבינה בחשיבות התעלה ובמיקומה של פנמה כמדינת מפתח לאמריקה הלטינית.
האם טראמפ צודק?
לקראת כניסתו של טראמפ לתפקיד הוא מכין תוכנית אסטרטגית ארוכת שנים שתיתן מענה לאיומים כלכליים, גיאופוליטיים וצבאיים בראש ובראשונה על האומה האמריקאית אבל גם על העולם המערבי. הנשיא הנכנס מבין שסין ורוסיה פועלות ללא דיחוי לחיזוק מעמדן העולמי, לפגיעה בדולר האמריקאי אל מול חיזוק היואהן ומטבעות ה- BRICS, להשתלטות על משאבי הטבע במדינות אפריקה, דרום אמריקה וגם בחוג הארקטי. הן עושות זאת בשקט ובחוכמה, על ידי השתלטות על נתיבי מסחר אסטרטגים המאיימים על כלכתה של ארה״ב ועלולים ליציר חגורת חנק כלכלית סביבה, כמו גם על חופש המסחר הגלובלי וגם על ידי התבססות צבאית באזורי מפתח.
עוד מבין טראמפ שעוצמתה הצבאית של ארה״ב גדולה לאין שיעור לעומת מדינות כמו גרינלנד, קנדה ופנמה. במידה ואזורים אלו לא יהיו באופן רשמי תחת שליטת ארה״ב הן יהיו באיום סיני ורוסי שרק יחריף, שהרי, מדינות אלו לא יכריזו בקלות מלחמה על ארה״ב אך עליהן יכולות להכריז ללא היסוס.
אם כך, נשאלות השאלות האם לא כדאי למדינות אלו לקבל את הצעתו של טראמפ ולהיות משויכות לארה״ב ולשמור על יציבות גיאופוליטית, כלכלית ואפילו שגשוג? אולי הצעתו היא נכונה גם עבורן וגם עבור העולם החופשי ולא ראוי להתייחס אליה בזלזול?
והשאלה הנוספת שנשאלת, האם לאחר השגת היעדים האלו, האם טראמפ ישנה אסטרטגיה בהתמודדות מול סין ורוסיה? האם יפנה סוף סוף לאותן מדינות שחברו ל-BRICS עם הצעות מפתות, כאלו שתושביהן יוכלו ליהנות ממשאבי הטבע שלהם ויחזיר אותן להיות חלק מהגוש המערבי שזקוק להן אך מנצל אותן?
מה הלאה?
העולם נמצא בעידן חדש של מאבקים גיאופוליטיים על נתיבי מסחר ומשאבי טבע. השאלה הגדולה היא לא רק איך להתמודד עם איומיו של טראמפ, אלא גם איך להבטיח עולם שבו אינטרסים כלכליים לא יכתיבו את חייהם של אזרחים.
ובינתיים נראה שעמדתי בנושא עדיין תקפה, סנקציות על סין או רוסיה לא רק שלא הועילו עד היום אלא תמיד הביאו להפסדים במדינות המערב, לכן נראה שהגיעה העת להתמודד עם הבעיה בדרך אחרת.
לעוד מאמרים מעניינים הרשמו למטה לרשימת הדיוור.
דיקלה שרעבי
להרצאות צרו קשר
054-2928005
